היום יום

During the movements of the lulav (p. 240) one should touch the chest with the lulav at the spot one strikes his heart for ashamnu.

My father once said at a farbrengen that this (practice)[1] is similar to the idea that only through the earnestness before davening, when one is embittered over his sins, can there afterwards be an emotional excitement in davening.

Compiled and arranged by the Lubavitcher Rebbe, Rabbi Menachem Mendel Schneerson, of righteous memory, in 5703 (1943) from the talks and letters of the sixth Chabad Rebbe, Rabbi Yosef Yitzchak Schneersohn, of righteous memory.

Of touching the chest with the lulav at the spot where he strikes ashamnu; ashamnu being the daily confession-prayer for one's sins. (p. 61).

בעת הנענועים צריך להגיע עד החזה מקום שמכים באמירת אשמנו. אמר אאמו"ר [אדוני אבי מורי ורבי] באחת ההתוועדות, שיש לומר שזהו כמו הענין שע"י [שעל ידי] הכובד ראש שקודם התפלה, שמתמרמר בנפשו, עי"ז [על ידי זה] דוקא יכול להיות אח"כ [אחר כך] התפעלות המדות בתפלה.