היום יום

יארצייט is observed on the anniversary of the day of death even the first year, and even if the day of burial was much later than the day of death.[1]

When my grandfather (R. Shmuel) was seven, his father (the Tzemach Tzedek) once answered him: The kindness and special quality in G‑d's making man upright,[2] to walk erectly, is that though he walks on the earth he sees the Heavens; not so with beasts that go on all fours; they see only the earth.

Compiled and arranged by the Lubavitcher Rebbe, Rabbi Menachem Mendel Schneerson, of righteous memory, in 5703 (1943) from the talks and letters of the sixth Chabad Rebbe, Rabbi Yosef Yitzchak Schneersohn, of righteous memory.

Note: This day (Sh'vat 13) marks the יארצייט of Rebbetzin Shterna Sara in 5702 (1942). She was the mother of the Rebbe, R. Yosef Yitzchak.

Kohelet 7:29.

יא"צ [יאר צייט] - ביום המיתה אפילו בשנה ראשונה, ואפילו כשיום הקבורה רחוק מיום המיתה. מענה הצ"צ [הצמח צדק] לאאזמו"ר [לאדוני אבי זקני מורי ורבי] בהיותו כבן שבע: החסד ויתרון המעלה אשר האלקים עשה את האדם ישר להיות הולך בקומה זקופה הוא, דהגם שהולך על הארץ, מכל מקום הוא רואה את השמים, לא כן בהולך על ארבע דאינו רואה אלא את הארץ.