היום יום

The term "chassid" is an ancient one that the Sages had even applied to Adam.[1] It describes perfection and excellence in intellect or in emotive character-traits, or in both. However, in Chabad Chassidic doctrine the appellation "Chassid" refers to one who recognizes his own essence-character and his standing in the knowledge and study of Torah, as well as his situation in observing mitzvot. He knows what he lacks and he is concerned and takes pains to fill that void. He is diligent in obedience in the manner of "accepting the yoke."[2]

Compiled and arranged by the Lubavitcher Rebbe, Rabbi Menachem Mendel Schneerson, of righteous memory, in 5703 (1943) from the talks and letters of the sixth Chabad Rebbe, Rabbi Yosef Yitzchak Schneersohn, of righteous memory.

Eiruvin 18b.

See Supplementary Footnotes, p. 125 in the printed version.

שם חסיד הוא שם קדום הנמצא בדרז"ל [בדברי רבותינו זכרונם לברכה] גם על אדם הראשון (עירובין יח ב), והוא תואר השלימות וההפלגה אם בשכל או במדות או בשניהם יחדיו. אמנם בתורת חסידות חב"ד תואר חסיד הוא, מי שמכיר מהותו העצמי ומעמדו בידיעת התורה ולימודה ומצבו בקיום המצות. יודע הוא מה שחסר לו ונותן לב ודואג למלאות את החסר, ומרבה במשמעת בדרך קבלת עול.