יום אחד מתוך שבעה שבו מפסיקים ליצור. הוא נמשך מעט לפני השקיעה בערב שבת ועד צאת הכוכבים במוצאי שבת, כעשרים וחמש שעות, והוא המצווה הטקסית היחידה בעשרת הדיברות.
הטעם שניתן בספר שמות הוא הבריאה: שישה ימים של עשייה ויום אחד של הפסקה. הטעם שניתן בספר דברים שונה: הייתם עבדים במצרים, ועבדים לא מקבלים יום מנוחה. שניהם נקראים בכל שבוע, והצימוד ביניהם הוא כל הרעיון. שבת היא בו זמנית קביעה על היקום וקביעה על ערכו של אדם.
בפועל זה ערב ויום שבהם לא קונים דבר, לא כותבים דבר, לא מדליקים דבר, לא פותחים מסך, והטלפון נמצא במקום אחר. את החלל ממלאים אוכל, שיחה שנמשכת הרבה יותר מדי, שינה אחר הצהריים, הליכה ברגל וקריאה.
יום שישי: הדלקת נרות
נרות מדליקים שמונה עשרה דקות לפני השקיעה. הזמן הזה משתנה מדי שבוע, והוא הדבר היחיד שכדאי לבדוק. הוא בדף הזמנים, מחושב לסן חוזה. אם הפסדתם אותו, הפסדתם; אחר כך כבר לא מדליקים.
המנהג הוא:
נשים נשואות מדליקות שני נרות. רבות מוסיפות נר אחד לכל ילד.
בנות מדליקות נר אחד כל אחת, מגיל שלוש.
כשאין אישה בבית, גבר מדליק, עם אותה ברכה.
קודם מדליקים, אחר כך מכסים את העיניים, ואז מברכים. ההפך מכל דבר אחר, ויש לכך סיבה טובה: הברכה מקבלת את השבת, ומרגע שקיבלתם אותה אי אפשר עוד להבעיר גפרור. לכן מדליקים, מסתירים מעצמכם את הלהבות, מברכים, ורק אז מסתכלים.
ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם, אשר קדשנו במצוותיו וצונו להדליק נר של שבת קודש.
ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם, אשר קדשנו במצוותיו וצונו להדליק נר של שבת קודש.
בחג הנוסח שונה, ושונה שוב כשחג חל בשבת. בקשו מאיתנו ונתן לכם כרטיס עם הנוסח הנכון. זה לא דבר שמבררים מדף אינטרנט עשר דקות לפני השקיעה.
נשים רבות מוסיפות באותו רגע תפילה אישית, כשהידיים עדיין על העיניים. זה אחד הרגעים הבודדים בשבוע שאין בהם שום תסריט.
ליל שבת
בבית הכנסת: קבלת שבת, שישה מזמורי תהילים כנגד ששת ימי החול, ואחריהם לכה דודי, שבו הקהילה פונה אל הדלת לקבל את השבת ככלה, ואז תפילת ערבית. זה נמשך כארבעים וחמש דקות. הזמנים שלנו נמצאים בלוח הזמנים.
ליד השולחן:
שלום עליכם, שיר שמקבל בברכה את המלאכים שאומרים שהם מלווים אתכם הביתה.
ברכת הילדים, יד על כל ראש. הורים שאינם עושים שום דבר יהודי אחר כל השבוע שומרים לא פעם על זה.
אשת חיל, הפרק החותם את ספר משלי, שהבעל שר לאשתו.
קידוש על כוס יין או מיץ ענבים.
נטילת ידיים, ואחריה הברכה על שתי חלות שלמות, שתיים, זכר למן הכפול שירד בימי שישי במדבר.
הסעודה, אחריה שירים, ואחריהם ברכת המזון.
הסעודה היא העיקר. את כל השאר בדף הזה אפשר ללמוד אחר כך; שולחן ליל שבת עם אנשים סביבו הוא מה שבאמת משנה בית. אם אין לכם לאן ללכת, נמצא לכם מקום. בשביל זה קיים דף האירוח, והוא בשימוש הרבה יותר ממה שאנשים חושבים.
שבת
תפילת שחרית, עם קריאת פרשת השבוע מספר התורה ותפילת מוסף. ארוכה יותר מליל שבת. אנשים מגיעים לאורך הבוקר, וזה בסדר גמור.
קידוש אחר כך: משקה, הרינג, עוגה וחצי שעה של שיחה. לא פעם זו הסיבה שאנשים באים.
הסעודה השנייה, בבית, עם קידוש ושתי חלות שוב. ואחריה, כמנהג, תנומה.
מנחה אחר הצהריים, ואחריה סעודה שלישית, סעודה קטנה שאוכלים בין הערביים, לעיתים קרובות עם שירה ודבר תורה קצר.
מעריב, ואחריו הבדלה.
ההבדלה סוגרת את השבת: כוס יין, קופסת בשמים שעוברת מיד ליד כדי שהריח ימשיך את היום עוד קצת, ונר קלוע עם יותר מפתיל אחד, שמרימים אותו כך שהאור נופל על הציפורניים. ארבע ברכות, והשבוע מתחיל.
מלאכה, במילים פשוטות
המילה שמתרגמים בדרך כלל "עבודה" היא מלאכה, והתרגום הוא מה שמבלבל את כולם. מלאכה אינה מאמץ. היא פעילות יצירתית ומכוונת, ובאופן מדויק, שלושים ותשע סוגי הפעילות ששימשו לבניית המשכן במדבר, שהתורה מציבה אותם מיד לצד הציווי לשמור שבת.
לכן המבחן אינו "האם זה קשה". המבחן הוא "האם אני יוצר, משנה או מתקן משהו".
וזה מוביל לתוצאות שנראות מוזרות עד שהעיקרון מובן:
מותר: לשאת ספה לרוחב החדר. ללכת חמישה מייל. לקרוא שמונה שעות. לאכול סעודה במשך שלוש שעות.
אסור: להבעיר גפרור. לכתוב את שמכם. לקרוע פיסת נייר לאורך קו.
הקטגוריות שעולות בשבוע רגיל:
אש וחשמל. לא מדליקים ולא מכבים אור, לא תנור, לא רכב, לא מכשירי חשמל. שעוני שבת שנקבעו מראש הם הפתרון המקובל.
בישול. האוכל מבושל לפני שבת ונשמר חם על מקור חום מכוסה שכבר דלק, פלטה או בלך מעל הכיריים. מים לתה מגיעים מדוד חשמלי.
כתיבה ומחיקה. וזה כולל טלפונים, מחשבים ניידים, ציור ותשבצים.
מסחר. לא קונים, לא מוכרים, לא נוגעים בכסף, ולא מדברים על עסקים.
הוצאה בין רשות היחיד לרשות הרבים, ולכן העירוב חשוב, וזה ההבדל בין משפחה עם עגלה שמגיעה לבית הכנסת לבין משפחה שנשארת בבית. ראו את דף העירוב, ובדקו את הגבול עם מי שמתחזקים אותו לפני שאתם סומכים עליו.
קריעה, גינון, כביסה, וזנב ארוך של מלאכות אחרות שעולות לעיתים רחוקות.
הצלת חיים דוחה את כל זה. הזמינו אמבולנס, סעו לבית החולים, הדליקו כל מה שצריך להדליק, ואל תעצרו לברר אם זה מספיק חמור. ההלכה מפורשת: ההססנות כדי לשאול קודם היא הטעות, לא הפעולה.
איך מתחילים, אם מעולם לא התחלתם
החלק הזה קיים כי ההצגה הרגילה של שבת היא הכול או כלום, והכול או כלום מוביל בדרך כלל לכלום. כך אף אחד לא מתחיל באמת, כולל אנשים ששומרים היום שבת במלואה.
קודם כול, שלושה עקרונות.
דבר אחד הוא דבר שלם. הדלקת נרות היא מצווה שלמה. זו לא "שמירת שבת חלקית". אף אחד לא נותן ציונים.
ההכנה היא רוב העניין. שבת מרגישה בלתי אפשרית כשמגיעים לערב שבת לא מוכנים, ונעימה כשהאוכל מבושל והטלפון כבר בצד. ההבדל הוא שעה אחת ביום חמישי.
שבוע שהחמצתם הוא לא פסק דין. לכולם יש שבועות שהכול קורס בהם. האנשים ששומרים שבת הם לא אלה שלא איבדו שבוע; הם אלה שעשו את השבוע הבא בכל זאת.
סדר פעולות אפשרי, בקצב שמתאים לכם:
מדליקים נרות. שני נרות, שמונה עשרה דקות לפני השקיעה, ביום שישי הקרוב. בדקו את השעה בדף הזמנים. בקשו מאיתנו נרות וכרטיס עם הברכה אם תרצו, יש לנו.
אוכלים סעודת ליל שבת. חלה מהחנות, מיץ ענבים, ומי שאפשר להושיב ליד השולחן. אומרים קידוש מכרטיס. אף אחד לא חייב לשיר.
מניחים את הטלפון בצד לערב. משקיעת יום שישי עד בוקר שבת. רוב האנשים מגלים שזה החלק שמפתיע אותם.
בואו לסעודת שבת בבית של מישהו. לעשות את זה פעם אחת אצל משפחה ששומרת מלמד יותר מקריאה. בקשו הזמנה; מארחים רוצים אורחים.
בואו לבית הכנסת בבוקר שבת. הגיעו גם באיחור, צאו מתי שתרצו, והישארו לקידוש.
מאריכים את היום. הטלפון בצד עד מוצאי שבת. אחר כך בלי נסיעה. ואחר כך כל השאר, בכל סדר שמתאים למשפחה שלכם. אין סדר קבוע ואין מועד אחרון.
דברים מעשיים שאף אחד לא מזכיר
קבעו שעוני שבת לאורות, או השאירו דולקות את המנורות שאתם רוצים.
כבו את הטלפון לפני הדלקת הנרות, ולא רק הפכו אותו על פניו.
פלטה או בלך, ומיחם מים חמים, פותרים את רוב יום שבת.
קרעו את נייר הטואלט ביום שישי, או קנו טישו. כולם עושים את זה ואף אחד לא אומר את זה בקול.
הוציאו עדשות מגע, גזזו ציפורניים והכינו בגדים לפני הדלקת הנרות.
ספרו בעבודה שאתם לא זמינים מיום שישי אחר הצהריים. בעמק הזה זו בקשה קטנה יותר ממה שאתם חושבים.
איך מגיעים אלינו
זמני התפילות שלנו נמצאים בלוח הזמנים, הדלקת הנרות של השבוע בדף הזמנים, ומה לצפות כמבקרים בפעם הראשונה בדף המבקרים. אין חברות ואין תשלום.
ואם מה שאתם רוצים הוא לא תפילה אלא שולחן עם אנשים סביבו, אמרו זאת. זו הבקשה הנפוצה ביותר במשרד, והקלה ביותר להיענות לה.
רוצים את זה על נייר? יש רשימת בדיקה לשבת שאפשר לסמן במהלך השבוע, או להדפיס.
שאלות נפוצות
מתי שבת נכנסת ומתי היא יוצאת?
מדליקים נרות שמונה עשרה דקות לפני השקיעה בערב שבת, ושבת יוצאת בצאת הכוכבים במוצאי שבת, בערך ארבעים עד שבעים דקות אחרי השקיעה, בהתאם לשיטה. שני הזמנים משתנים משבוע לשבוע לפי העונה. באתר הזה אפשר לראות אותם מחושבים לסן חוזה בדף הזמנים.
מי מדליק את הנרות?
המנהג הוא שהנשים והבנות שבבית מדליקות: אישה נשואה מדליקה שני נרות, ובנות מדליקות נר אחד כל אחת מגיל שלוש. כשאין אישה בבית, גבר מדליק ומברך. הסדר יוצא דופן: קודם מדליקים, אחר כך מכסים את העיניים, ורק אז מברכים, כי אילו ברכו קודם, שבת הייתה נכנסת וההדלקה כבר הייתה אסורה.
מה בעצם פירוש מלאכה?
לא "עבודה" במובן של מאמץ. מלאכה פירושה פעילות יצירתית, ושלושים ותשע המלאכות נלמדות מהפעולות ששימשו לבניית המשכן במדבר. לכן מותר לשאת שולחן כבד לרוחב החדר, ואסור להבעיר גפרור. המבחן הוא האם אתם משנים או יוצרים משהו, לא האם זה מעייף.
למה אי אפשר להדליק אור?
הבערת אש היא אחת משלושים ותשע המלאכות, וסגירת מעגל חשמלי נחשבת כנכללת במשפחת האיסורים הזו. בפועל, משפחות מכוונות שעוני שבת לפני שבת, משאירות מנורה דולקת, ומניחות את האוכל החם על מקור חום מכוסה שהודלק מראש.
ומה קורה במקרה חירום?
פועלים מיד וללא היסוס. פיקוח נפש דוחה את השבת לגמרי: מזעיקים אמבולנס, נוסעים לבית החולים, עושים כל מה שצריך. זו לא הקלה בחוסר רצון; ההלכה היא שמי שעוצר לשאול רב קודם עשה לא נכון.
מעולם לא שמרתי שבת. מאיפה מתחילים?
בדבר אחד, השבוע, ביום שישי. להדליק נרות בזמן הנכון. זו מצווה שלמה בפני עצמה והיא לוקחת תשעים שניות. הוסיפו סעודת ליל שבת כשתהיו מוכנים, ואחר כך נסו להניח את הטלפון בצד לערב. לעשות חלק אחד מהשבת זה לא חצי מעשה; זה החלק שאתם עושים.
האם אנשים בבית הכנסת יבחינו שאני לא יודע/ת מה לעשות?
אולי, ואף אחד לא סופר. בבית הכנסת יש אנשים בנקודות שונות לגמרי, ורובם היו בשלב מסוים במקום שבו אתם נמצאים. ספרו למישהו שזו הפעם הראשונה שלכם, והוא ימצא לכם מקום ישיבה ואת העמוד הנכון.
כל דבר בדף הזה שהוא שאלה על המצב שלכם, כמו צום שאמרו לכם לא לקיים, מטבח שאינכם בטוחים איך לטפל בו או מנהג שהמשפחה שלכם עושה אחרת, הוא שאלה לאדם ולא לדף. שאלו את הרב מנדל, או התקשרו למשרד. איש לא יחשוב עליכם פחות כי שאלתם. השאלות ברשימה הזו נשאלות מדי שנה.