הימים הנוראים

שמיני עצרת ושמחת תורה

שני ימים שמדברים עליהם כעל אחד. חג שקט של הישארות, עם יזכור ותפילה לגשם — ואז לילה של נשיאת ספרי תורה במעגלים עד שהקול נעשה צרוד.

• שני ימים, לא אחד
• שמיני עצרת
• שמחת תורה, ומהן הקפות
• למה אנחנו רוקדים
• אם אתם באים בפעם הראשונה
• ואז זה נגמר

שני ימים, לא אחד

רצף החגים של הסתיו מסתיים בשני ימי חג שאנשים נוהגים לערבב ביניהם, ושהם שונים זה מזה באמת.

שמיני עצרת, כ"ב בתשרי, מופיע בתורה. שמו פירושו “השמיני, עצירה”, והפירוש הקלאסי שלו חם: אחרי שבעה ימי חג שבהם הוקרבו שבעים פרים כנגד שבעים אומות העולם, הקב"ה מבקש מעם ישראל להישאר עוד יום אחד, רק שנינו. זה חג קטן ושקט, והוא חג נפרד בפני עצמו ולא סוף של סוכות.

שמחת תורה אינו מופיע בתורה. זה השם שנדבק, במשך מאות שנים, ליום שבו מסיימים את מחזור קריאות התורה השנתי. מחוץ לישראל זה כ"ג בתשרי, יום החג השני. בישראל, שבה יש רק יום אחד, הכול קורה בכ"ב בתשרי בבת אחת.

שמיני עצרת

שלושה דברים קורים בו.

• יזכור. תפילת הזיכרון להורים ולקרובים, הנאמרת בבוקר שמיני עצרת אחרי קריאת התורה — אחת מארבע הפעמים בלבד בשנה. עבור רבים זו הסיבה שהם בבית הכנסת. ברוב הקהילות האשכנזיות, כולל חב"ד, מי ששני הוריו בחיים יוצאים החוצה בזמן אמירתו. ראו את דף היזכור.
• תפילת גשם. מהיום הזה ועד פסח מוסיפים בתפילת העמידה היומית שורה שמבקשת גשם. היא נפתחת בפיוט ליטורגי שלם, הנאמר בנעימת הימים הנוראים על ידי שליח ציבור לבוש קיטל — הבזק מטלטל של יום כיפור באמצע שבוע שמח, וזה בכוונה. שנת החקלאות של ארץ ישראל מתחילה כאן.
• הסוכה, עוד פעם אחת. מחוץ לישראל נוהגים לאכול בסוכה ביום הזה, אבל בלי הברכה על הישיבה בה, כי היום אינו סוכות, ובכל זאת צריך לכבד את הספק בלוח השנה שהוליד מלכתחילה את היום טוב השני. המנהג סביב סעודת הערב במיוחד משתנה בין קהילות; במקרה של ספק, עשו כמו הבית שבו אתם אוכלים.

ברוב הקהילות האשכנזיות, כולל חב"ד, ההקפות הראשונות נערכות בלילה של שמיני עצרת — כך שהריקוד מתחיל יום שלם לפני שמחת תורה עצמו.

שמחת תורה, ומהן הקפות

בכל שבת בשנה קוראים בבית הכנסת פרשה מהתורה, ועוברים על חמשת החומשים לפי הסדר. ביום הזה מסיימים את הפרשה האחרונה של דברים ומתחילים את הראשונה של בראשית, מיד, בלי שום הפסקה.

הדרך לציין זאת היא הקפות: סיבובים. כל ספר תורה יוצא מהארון. אומרים פסוקים — אתה הראית, שרשרת פסוקים על מתן התורה — ומעבירים אותם בין האנשים בחדר כך שרבים זוכים לקרוא אחד. אחר כך נושאים את ספרי התורה סביב הבימה, שבע פעמים, ובין כל הקפה כולם רוקדים.

בפועל, הקפה אחת לוקחת כמה שהיא לוקחת. המוזיקה לא נפסקת. בבית כנסת חב"ד הניגונים מיוחדים ורובם ללא מילים, חלקם קשורים לאדמו"רים מסוימים, ואותם שישה או שבעה ניגונים חוזרים בחדר כל הלילה. אנשים לוקחים ספר תורה להקפה ומוסרים אותו למישהו אחר. מרימים ילדים. יש לחיים, בדרך כלל כמה.

הקפות נערכות שלוש פעמים: בליל שמיני עצרת, בליל שמחת תורה, ושוב בבוקר שמחת תורה.

בבוקר

• כל מי שרוצה עלייה מקבל עלייה — הקריאה חוזרת על עצמה כמה פעמים שצריך, ובבוקר עמוס זה הרבה פעמים.
• כל הנערים: כל הילדים מתחת לגיל בר מצווה מתכנסים תחת טלית גדולה אחת המוחזקת מעל ראשיהם כמו חופה, ומתברכים יחד בברכת יעקב לאפרים ולמנשה. אלה בדרך כלל תשעים השניות היפות ביותר בשנה, וגם, באופן קבוע, בלגן.
• חתן תורה — מי שמכבדים אותו בפסוקים האחרונים של דברים, שבהם משה מת כשהוא מביט בארץ שהוא אינו נכנס אליה.
• חתן בראשית — מי שמכבדים אותו בפתיחת בראשית, הנקראת מיד אחר כך מספר תורה שני.

למה אנחנו רוקדים

האמת היא שזה לא מובן מאליו. אף אחד לא רוקד כי הבין משהו חדש; רוב האנשים במעגל לא יכלו להגיד לכם מה היה בפרשה של השבוע. מה שחוגגים הוא לא הבנה. זו שייכות: עצם העובדה שיש לנו תורה, ושסיימנו שוב את כולה.

ולכן רוקדים כשספר התורה סגור. לא קוראים בו בליל שמחת תורה. תלמיד חכם ואדם שלא יודע לקרוא מילה בעברית מחזיקים בדיוק אותו חפץ בדיוק באותו אופן, ומטווח של שני מטרים אי אפשר לדעת מי מי. זה לא פרשנות סנטימנטלית שנוספה אחר כך; זה מבנה הערב.

יש גם עניין של תזמון. זהו סופם של חמישה שבועות שהתחילו בשופר ועברו דרך הצום, הסוכה והערבות. לא משנה למה נועדה כל התקופה הזאת, כאן היא נוחתת: לא בהחלטה, אלא בחדר מלא אנשים ששמחים להיות בו.

אם אתם באים בפעם הראשונה

• בואו בלילה. הערב הוא החלק שאליו מתכוונים כשמדברים על שמחת תורה.
• אפשר לבוא מאוחר. ההקפות נמשכות זמן רב, ולהגיע באמצע ההקפה השלישית זה לגמרי רגיל.
• יציעו לכם משקה. קחו או לא; שני הדברים בסדר. מי שנוהג אחר כך צריך לומר זאת, ויקבל משקה קל בלי שום הערה.
• נעלו נעליים שאפשר לדרוך עליהן. ברצינות.
• בלי טלפונים ובלי צילום — זה יום טוב, עם אותן הגבלות כמו בשבת. זה הלילה בשנה שהכי רוצים לצלם בו, ואף אחד לא מצלם.
• הביאו את הילדים, בכל שעה. דגלים, ממתקים וטיול על כתפיים של מישהו הם כולם חלק מהחג.

ואז זה נגמר

שמחת תורה מסתיימת עם צאת החג, והבוקר שאחריה הוא יום חול רגיל. הסוכה יורדת. מחזור קריאת התורה מתחיל מחדש מבראשית באותה שבת. התורה החסידית על התקופה הזאת היא שהשבועות הרגילים שבאים אחר כך הם העיקר — שמה שנאסף בסתיו נועד להיות מושקע בחורף, רעיון פחות זוהר מהריקודים, וכנראה רציני יותר.

הזמנים והסידורים של השנה נמצאים בדף שמחת תורה ובלוח השנה. כולם מוזמנים, אין כרטיסים, ואם מעולם לא חוויתם את זה, ספרו למישהו בכניסה והוא ידאג שתהיו חלק מהריקוד.

להמשך קריאה