Loading…
Loading…
מחזור החיים
מה בא אחרי שבעת הימים: שלושים יום, אחד עשר חודשי קדיש, המצבה, ואז תאריך שחוזר בכל שנה עד סוף חייכם.
אנחנו מצטערים מאוד על האובדן. הזינו את התאריכים וראו מתי מסתיימים השבעה והשלושים, מתי מסתיים הקדיש על הורה, ומתי היארצייט הראשון. שום דבר שתזינו לא נשמר. אנא אשרו את התאריכים עם הרב.
השבעה מסתיימת בבוקר היום השביעי, והשלושים נמשכים עד היום השלושים מהקבורה. השינוי מכוון וחד: האבל חוזר לעבודה, חוזר לרחוב, חוזר לעניינים הרגילים של החיים. מה שנמשך שקט יותר. בלי תספורת ובלי גילוח. בלי מוזיקה, בלי מסיבות, בלי חתונות, בלי קונצרטים. בלי בגדים חדשים. הקריעה שנעשתה בהלוויה עדיין שם.
עבור בן זוג, אח או אחות או ילד, האבל מסתיים ביום השלושים. משפחות רבות מציינות זאת בכינוס — לימוד, כמה מילים על האדם, קידוש בשבת הקרובה ביותר.
עבור הורה הוא לא מסתיים שם. ההגבלות על מוזיקה ושמחות נמשכות שנים עשר חודשים מיום הפטירה, והקדיש נמשך אחד עשר.
הדבר שאף אחד לא מזהיר אתכם מפניו הוא איך מרגיש השבוע השלישי. הבית מתרוקן. האוכל מפסיק להגיע. האנשים שבאו כל ערב בזמן השבעה חוזרים לחייהם, כמו שצריך, והאבל נשאר עם צער שלא זז וקהל שכן זז. זה בדיוק הרגע שלשמו קיים המניין היומי, וזה הטיעון הטוב ביותר ללכת גם בבקרים שלא בא לכם.
קדיש היא תפילה שאינה מזכירה מוות. אף פעם. זו הכרזה פומבית שגדול שמו של ה', נאמרת בארמית, וכל כוחה במי שאומר אותה ומתי: אדם שיש לו כל סיבה להתווכח עם השמים עומד בחדר של עשרה ומשבח במקום זאת. הקהילה עונה אמן, יהא שמיה רבא — והמסורת בנויה על העניָה לא פחות מעל האמירה.
על הורה אומרים קדיש במשך אחד עשר חודשים, בכל שלוש התפילות של היום, החל מאחרי הקבורה. על כל קרוב אחר אומרים אותו שלושים יום. קדיש דורש מניין, עשרה גברים יהודים, וזה הקושי המעשי של כל השנה. אין דף שיכול להעמיד פנים שזה לא כך.
כדאי לדעת למה אחד עשר חודשים ולא שנים עשר, כי זה אופייני. נשמה נחשבת כעוברת תקופת דין של עד שנים עשר חודש. אמירת קדיש במשך כל שנים עשר החודשים תרמוז שההורה שלכם היה זקוק לכולם. לכן חודש אחד מופחת, מתוך כבוד. באיזה יום בדיוק מסתיים החודש האחד עשר תלוי בתאריך הפטירה, בלוח העברי באותה שנה ובמנהג המשפחה. אין זה דבר שסופרים בלוח השנה של הטלפון. תנו לנו את התאריך ונחשב אותו יחד אתכם.
רוב האנשים לא יכולים להגיע לכל תפילה, וכשמגלים שזה נורמלי זה עוזר מאוד. כמה דברים שאפשר לעשות:
הקבר מסומן במצבה. העיתוי הוא מנהג ולא הלכה: רוב המשפחות בארצות דוברות אנגלית מציבות את המצבה בסוף שנים עשר החודשים הראשונים או סמוך לכך, ובישראל נהוג לעשות זאת אחרי שלושים יום. שתי הדרכים טובות, וגם משהו באמצע.
ההתכנסות שנקראת חנוכת המצבה היא מנהג של דורות אחרונים יחסית, והיא קצרה: כמה פרקי תהילים, תפילת אזכרה, כמה מילים על האדם, וקדיש אם נוכחים עשרה גברים. אין סדר תפילה מחייב, ואין חובה לקיים אותה בכלל. משפחה שמציבה את המצבה בשקט בבית הקברות קיימה כל מה שחובה באמת. אם תרצו להתכנס, נבוא וננהל אותה.
הערה מעשית, כי היא תופסת אנשים לא מוכנים: מצבות מוזמנות חודשים מראש, והכיתוב עליהן בעברית וקבוע. בקשו ממישהו שקורא עברית לבדוק את השמות בעברית לפני שהסתת חורט אותם.
בכל שנה, ביום השנה העברי לפטירה. מפני שהלוח העברי והלוח האזרחי זזים זה ביחס לזה, היארצייט נופל בתאריך אחר בכל שנה, וזו הדרך הנפוצה ביותר שבה משפחה מאבדת יארצייט לגמרי. חפשו את שלכם כאן, והירשמו לתזכורת: הודעה שבוע לפני ושוב יום לפני, כדי שזה לא יחמוק.
מה עושים ביום עצמו:
אם איבדתם את התאריך לגמרי, ואנשים מאבדים, כל הזמן, במיוחד כשהתיעוד היחיד היה אזרחי, התקשרו עם מה שיש לכם. חודש בקירוב, עונה, תעודת פטירה, תמונה של מצבה. כמעט תמיד אפשר לשחזר.
ארבע פעמים בשנה הקהילה עומדת ואומרת יזכור, תפילת האזכרה, כחלק מתפילת שחרית: ביום כיפור, בשמיני עצרת, ביום האחרון של פסח וביום השני של שבועות. מי ששני הוריו בחיים נוהגים לצאת החוצה בזמן אמירתו.
זה לוקח כמה דקות. באים, עומדים, קוראים שמות, ואתם בחדר של אנשים שנמצאים שם מאותה סיבה כמוכם, וזה עיקר הטעם באמירה בציבור ולא בבית. תאריכי השנה הקרובה והדרך למסור שם נמצאים בדף היזכור.
בשנה הראשונה יש מנהגים שונים אם אבל אומר יזכור לפני שעבר היארצייט הראשון. שאלו מה נהגה משפחתכם, ואם אין מי שאפשר לשאול, שאלו אותנו.
האבלות הרשמית מסתיימת והקשר לא. מה שנשאר הוא נר בכל שנה, שם שנאמר בקול ארבע פעמים בשנה, קידוש מדי פעם, והמנהג היהודי הרגיל לעשות משהו טוב ולקשור אותו לשמו של מישהו. זה רחוק מאוד מכלום, והוא בנוי כך שאפשר לשאת אותו בקלות זמן רב מאוד.
איפה אומרים אותו כאן, ועזרה במציאת עשרה אנשים.
חפשו, ובקשו שנכתוב לכם לפני שהוא מגיע.
ארבעת הימים בשנה, והגשת שם להזכרה.
השם נאמר בקול, וחדר מלא באנשים עונים אמן.
שבעת הימים, אם אתם עדיין בתוכם.
משניות, שיעור, חברותא שבועית. הכול נחשב.
שנת אבל כמעט אף פעם לא נראית בדיוק כמו המתואר כאן, וגם אין צורך שתיראה. אם החסרתם שבועות של קדיש, או גיליתם על פטירה באיחור של חודשים, או שעדיין קשה לכם להגיע לבית כנסת, שום דבר מזה אינו כישלון ושום דבר מזה אינו חריג. התקשרו אל 408-910-2034 או כתבו, ומישהו יעזור לכם להבין מה לעשות מהמקום שבו אתם באמת נמצאים.