לאורך השנה

חנוכה: איך מדליקים, ומה באמת קרה

סדר הנרות, איפה מניחים את החנוכייה, מה אומרים — וההיסטוריה שמתחת לסיפור שרוב האנשים מכירים בגרסה מעט שגויה.

• איך מדליקים את הכול, לפי הסדר
• מה באמת קרה
• שאר שמונת הימים
• לביבות וסופגניות
• באזור

איך מדליקים — הכול, לפי הסדר

זו מצוות החג, והיא לוקחת בערך ארבע דקות בלילה. כל השאר הוא רשות.

1. מכינים לפני החשכה. מניחים את החנוכייה במקום שבו היא תעמוד כל הערב — ראו בהמשך איפה. ממלאים את כוסות השמן או מניחים את הנרות.
2. מניחים את הנרות מימין לשמאל. לילה ראשון: נר אחד בקצה הימני. לילה שני: נר אחד בקצה הימני ונר אחד מיד משמאלו. וכך הלאה, עד שבלילה השמיני השורה מלאה. השמש — האור התשיעי, נר העזר — עומד בנפרד מהשורה, בדרך כלל גבוה יותר.
3. מדליקים את השמש ומחזיקים אותו.
4. אומרים את הברכות בעודכם מחזיקים אותו, לפני שמדליקים משהו אחר. שתי ברכות בכל לילה, ושלוש בלילה הראשון.
5. מדליקים משמאל לימין. הנר החדש ביותר — זה שנוסף הלילה, בקצה השמאלי — מודלק ראשון, אחריו הנר שמימינו, וכן הלאה. כלומר מוסיפים מימין ומדליקים משמאל. כאן אנשים טועים, וטעות כאן אינה אסון.
6. מניחים את השמש במקומו ואומרים או שרים הנרות הללו.
7. נשארים לידם. המנהג הוא לשבת לפחות חצי שעה ולא להשתמש באור לשום דבר — לא לקרוא לאורו, לא לעבוד לאורו. זה החג עצמו.

הברכות

בכל לילה: ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וציוונו להדליק נר חנוכה. — אשר קידש אותנו במצוותיו וציווה אותנו להדליק את נר החנוכה.

בכל לילה: … שעשה ניסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה. — שעשה ניסים לאבותינו, בימים ההם, בזמן הזה.

בלילה הראשון בלבד: … שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. — שהחיינו וקיימנו והגיענו לרגע הזה.

הערה קטנה על הנוסח במנהג חב"ד: בחב"ד אומרים נר חנוכה ולא נר של חנוכה. עוד הערה: בחב"ד לא שרים מעוז צור אחרי ההדלקה — הפתעה לאלה שגדלו עליו, ולא ביקורת על מי ששר אותו. הנרות הללו נאמר בכל המנהגים.

איפה מניחים את החנוכייה

כל החובה היא פרסומי ניסא — פרסום הנס — ולכן המיקום אינו קישוט, הוא המצווה.

• מנהג חב"ד: בתוך הבית, בפתח החדר שבו המשפחה אוכלת, בצד הנגדי למזוזה, ונמוך — רצוי פחות מכמטר מהקרקע ולא על מדף גבוה. הרעיון הוא שעוברים בין שתי מצוות כשנכנסים.
• מנהג נפוץ מאוד: על אדן החלון הפונה לרחוב, כדי שאנשים בחוץ יראו אותו. אם החלון שלכם גבוה מעל הקרקע, זה פחות יעיל ופתח הדלת עדיף.
• בכל מקרה: במקום בטוח, הרחק מווילונות, על משטח שלא ישרף, ולא במקום שילד או חתול יגיעו אליו.

תזמון, ושני הלילות המסובכים

מנהג חב"ד הוא להדליק אחרי השקיעה, עם מספיק דלק כדי שידלק חמישים דקות. שני לילות דורשים תכנון:

• יום שישי. נרות חנוכה מודלקים לפני נרות שבת, ולכן מוקדם יותר באופן ניכר מבשאר הלילות — ועדיין צריך שידלקו הרבה אחרי רדת הלילה. השתמשו בנרות ארוכים יותר או ביותר שמן. בדקו את זמן הדלקת נרות ביום שישי בדף הזמנים וחשבו אחורה.
• מוצאי שבת. בבית, מסיימים את השבת בהבדלה קודם, ואחר כך מדליקים את החנוכייה. (בבית הכנסת הסדר הפוך.)

מה באמת קרה

הגרסה שזוכרים בחצי היא: היוונים דיכאו את היהודים, החשמונאים ניצחו, היה שמן רק ליום אחד והוא נמשך שמונה. כל משפט בה נכון פחות או יותר, ולכל אחד חסר משהו.

האימפריה הייתה האימפריה הסלווקית — מדינה יורשת דוברת יוונית של אימפריית אלכסנדר, שנשלטה מסוריה. בשנות ה-160 לפנה"ס המלך שלה, אנטיוכוס הרביעי, התערב במאבק שכבר התנהל בתוך יהודה, בין יהודים שרצו שירושלים תהפוך לעיר בסגנון יווני ובין יהודים שלא רצו. היהודים המתייוונים לא היו הערת שוליים בסיפור; הם היו אחד משני צדדיו. חנוכה הוא, בין היתר, זיכרון של מלחמת אחים, והמקורות המסורתיים אינם מסתירים זאת.

אנטיוכוס אסר ברית מילה, שבת ולימוד תורה בעונש מוות, והקדיש את בית המקדש לזאוס. המרד החל בכפר מודיעין עם כהן בשם מתתיהו, ואחרי מותו הובל על ידי בנו יהודה, שנקרא המכבי. בשנת 164 לפני הספירה הם כבשו מחדש את ירושלים וטיהרו את בית המקדש. אותה חנוכה — חנוכה פירושו הקדשה מחדש — היא האירוע שהחג נקרא על שמו.

כמה דברים ששווה לדעת, שהגרסה הפופולרית משמיטה:

• הסיפור אינו בתנ"ך. המקורות העיקריים הם ספרי המכבים, שאינם חלק מהקאנון היהודי.
• נס השמן מופיע מאוחר. ספרי המכבים מתארים חג של שמונה ימים בדגם סוכות, שלא הצליחו לקיים באותה שנה. פך השמן שדלק שמונה ימים מסופר בתלמוד, כמה מאות שנים אחר כך.
• התפילה מדגישה את המלחמה, לא את השמן. על הניסים, הפסקה שנוספת לתפילות ולברכת המזון בשמונת הימים, עוסקת כולה בניצחון הצבאי: רבים ביד מעטים. השמן אינו מוזכר בה.
• שושלת החשמונאים הסתיימה רע. בני המשפחה שהובילו את המרד הפכו למלכים, לקחו את הכהונה הגדולה שלא הייתה להם זכות ירושה אליה, נלחמו זה בזה, ובסוף הזמינו את רומא פנימה. המסורת יודעת זאת. זה חלק מהסיבה שהדגש עבר, עם הזמן, מניצחון לנר.

שום דבר מזה לא הופך את החג לקטן יותר. זה הופך אותו לחג מעניין יותר מגרסת כרטיס הברכה, ולסיפור טוב יותר לספר לילדים שגדולים מספיק בשבילו.

שאר שמונת הימים

• הלל שלם — מזמורי הלל — נאמר בכל בוקר, כל שמונת הימים.
• על הניסים מתווסף לתפילת העמידה ולברכת המזון.
• אין תענית ואין הספדים, ואין תחנון.
• מותר לעבוד. חנוכה אינו חג במובן ההלכתי: אין איסורי מלאכה בכלל, באף אחד משמונת הימים.
• דמי חנוכה — כסף שנותנים לילדים, ובהרחבה שבוע טוב להגדיל את מה שנותנים לצדקה בכלל.
• סביבון — ארבע האותיות הן ראשי תיבות של נס גדול היה שם. בישראל האות האחרונה שונה והיא נקראת פה, כלומר כאן.

לביבות וסופגניות

שניהם מטוגנים, וזה כל ההסבר: אוכל שמטגנים בשמן, לחג שעוסק בשמן. מעבר לזה הם שיעור בגאוגרפיה.

לביבות הן ממזרח אירופה. גרסת תפוחי האדמה צעירה ממה שאנשים חושבים — תפוחי אדמה הפכו למזון בסיסי באזור ההוא רק במאה התשע-עשרה, ולביבת החנוכה המוקדמת יותר הייתה של גבינה. וזה מצביע על חוט שני: מאכלי חלב בחנוכה קשורים ליהודית, שלפי המסורת האכילה מצביא אויב גבינה מלוחה, אחר כך יין, וטיפלה בו כשנרדם.

סופגניות — דונאטס במילוי ריבה — הן הסטנדרט הישראלי, וכיום הן מה שרוב העולם מקשר עם החג. אם יש לכם דעה לגבי איזו עדיפה, אתם בחברה טובה; הוויכוח כבר חלק מהחג.

אף אחד מהם אינו חובה, ואין חובה לאכול דבר בחנוכה בכלל. גם אין חובה לתת מתנות, אם כי אין בכך שום פסול.

באזור

אנחנו מדליקים גם בציבור וגם בבית — הדלקת חנוכייה קהילתית, ופעילויות לילדים. התאריכים, השעות והמיקום של השנה נמצאים בדף חנוכה ובלוח השנה ברגע שייקבעו.

אם אין לכם חנוכייה, בקשו מאיתנו. אנחנו מעדיפים לתת לכם אחת מאשר שחלון יישאר חשוך, וזו לא סתם מליצה — התקשרו או כתבו למשרד.

להמשך קריאה